<h1>רבינו ירוחם ני"ב חי"ב</h1>
<h2>דף יז:</h2>
קבולת כלומר גוי שקבל לעשות שום מלאכת קרקע של ישר' בדבר ידוע ועשה בה בשבת או ביום טוב אם הוא תוך תחום העי' אסור משום חשד שמא יאמרו שכירי יום הם ומלאכה של ישראל היא אבל אם עושין המלאכה חוץ לתחום מעירו מותר. ואם יש שם ישראל או שיש עיר סמוכה למקום שעושין בו המלאכה שיוכל ישראל ללכת שמה בשבת אפילו חוץ לתחום עירו של בעל הקרק' אסור משום חשד כמו שכתבתי. ודוקא בשבתו' וימי' טובי' מותר חוץ לתחום כמו שכתבתי, אבל בחולו של מועד שהולכין ישראל מעיר לעיר אפילו חוץ לתחום אסור כך פשוט במועד קטן ופי' הראב"ד דלא מיירי זה בקבלנות דשדה דההיא אפילו בימי אבלו מותר כמו שכתבתי נתיב כ"ח [ח"ב] בענין אבל. ולא מיירי כמו כן בדבר תלוש כגון מטלטל דההיא אפילו בימי אבלו מותר בבית אחרי' כמו שכתבתי וכמו כן בשבת כדאמרינן נותנין עורו' לעבדן וכלים לכובס גוי שכלם מותרין עם השמש כאשר אכתוב למטה [שבת י"ט ע"א], אבל זה מיירי בקבלנות בנין שקבלו אומנין גוים קודם שבת או קודם י"ט לבנות לו בית בדב' ידוע דלעצמן הם עושין ואסרו אותו תוך התחום משום מראית העין שאין הכל יודעין שהוא קבלנות כמו שכתבתי ובחול המועד אפילו חוץ לתחום כמו שכתבתי. ור"ת התיר קבלנו' בית כמו שדה ופי' ההיא דמקבלי קבולת באבל ור"י חלק עליו וכן עקר וגם ר"ת חזר בו ולא רצה לעשו' מעשה כשבנה ביתו ויש מהגדולי' שהחמירו על עצמן אפילו שקבל הגוי לסתת האבנים בידו בדבר ידוע ותקנן בביתו של גוי עצמו. כללא דמילתא קבלנות שדה שקבלו הגוי לעשותו בדבר ידוע ואפילו לוקח הישראל חלק בפירות כאשר אכתוב למטה וכל דבר שדרכו ליתנו באריסות מותר לעשות בו הגוי מלאכה בשבת או בי"ט אפי' בתוך התחום דיאמרו אריסותו הוא עושה וכן אם [מ]טלטל ועושה אותה הגוי בביתו של גוי עצמו ואפי' המלאכה מפורסמת וידועה לבעליה מאחר שעושה אותה בבית הגוי שאינו מקום מפורסם, ואם אין המלאכה מפורסמת וידועה לבעליה כגון עורות לעבדן וכלי' לכובס גוי שנותנין לו עם השמש אפי' שעושה אותו במקום מפורסם מותר אפילו תוך התחום, ואם מלאכה מפורסמת וידוע לבעליה ועושה אותה במקום מפורסם אסור. וקבלנות בית שקבלו הגוי לבנותו בדבר ידוע שהיא מלאכ' ידועה מפורסמת לישראל ואין דרכו לקבלו באריסות וכן כל כיוצא בזה מבית שאין דרכו ליתנו באריסות, תוך התחום אסור משו' מראית העין כמו שכתבתי, וחוץ לתחום מות' ובלבד שלא ידור שם ישראל שלא יהיה שום עיר קרובה משם שיוכל ישראל ללכת שם ולראות שבונין בבנין ישראל כמו שכתבתי זה פשוט ומוכח ובע"ז. ומוכח שם במועד קטן דאם הוא אדם חשוב ובנו לו חוץ לתחום שלא יכנס שם מההי' עובדא דמר זוטרא בנו ליה אפדנא. והראב"ד פיר' ההיא עובדא דלא היתה קבלנות גמורה אלא היו לוקחין תבן ממקום של מר זוטרא שהיו מערבין בטיט הלבני' כי כך התקינו אפילו שהיה לדבר ידוע שכירותם ובנו בה בי"ט שלא מידיעת מר זוטרא ולפי' לא היה רוצה ליכנס לאותו בית אבל אם היה קבלנות גמורה מבית חוץ לתחום שמותר כמו שכתבתי נר' כי אפילו אדם חשוב מותר. ולמטה אכתוב דין מרחץ ותנור וכל דבר שנתפרסם ונודע שנותנו באריסות. ירושלמי [שבת פ"א ה"ח] אומנין גוים שהן עושין עם ישראל בתוך ביתו אסור בתוך ביתם מותר ודוקא בקבלנות אבל בשכר אסור. ודוקא בתלוש אבל במחובר לקרקע אסור, בעיר אחרת בין בתלוש בין במחובר מותר ודוקא בקבלנות. פי' בעיר אחרת חוץ לתחום ואין שם ישראל כדאמרי' [מו"ק י"ב ע"א] מקבלי קבולת תוך התחום אסור חוץ לתחום מותר.
ראובן ששכר גוי חמר מע"ש להוליך לו סחור' למקום פלוני והסחורה היתה בבית יהודי ובא הגוי בשבת ולקח הסחור' מבית היהודי והוליכה ודאי אסור דעד כאן לא שרו ב"ה אלא עם השמש אבל בשבת לא והעובר ראוי להענישו בממון לפי עשרו או במלקות אם אין לו ממון כך כתבו קצת מהמפרשי' וכן הרא"ש בתשובה.
<h2>דף יח:</h2>
להשאיל ולהשכיר בהמתו לגוי בשבת להפקירה כלומר שעושה ממנה הפקר כמו שאינה שלו יש מתירין מאחר שעשה ממנה הפקר ורוב כל חכמי ישראל הסכימו בישיבו' בבל שאסור שאין ההפקר ידוע ומפורסם ושכירות הבהמה ידוע וכן הסכימו בתו'.
מוכר חפציו לגוי ומשאילו ומלוה לו או נותן לו במתנה וטוען עמו על גבי בהמתו של גוי ונותן על גוי משוי כל זה מע"ש ובלבד שיצא מפתח ביתו של ישראל קודם חשכה כך פשוט בשבת.
<h2>דף יט.</h2>
נותנין מזונו' לפני הגוי בחצר בשבת ואם נטלן ויצא אין נזקקין לו כך פשוט בשבת ודוקא כשנתן לו על דעת שיאכל בחצר אבל על דעת להוציאן אסור. לא ישכור אדם כליו לגוי מע"ש ובד' ובה' מותר כך פשוט בשבת ובתוס' פי' דמיירי אפילו בהבלעה כגון לשנה או לחדש וכל שכן לשכירו' יום ומיירי אפילו בכלים שאין עושין בהן מלאכה כגון גלימא ואע"ג דבישראל מותר כה"ג, גבי גוי אסור כשמשכיר לו בע"ש דנראה שכר שבת אבל ביום ד' או ביום ה' מות' דאינו נראה דנוטל שכר שבת, ובשכירו' יום אפילו בד' ובה' אסור כי אפילו בישראל אסור והר' יונה כתב שאם היו כלים שאין עושין בהן מלאכה היה מותר אפילו בע"ש כמו שהוא בישראל כיון שנעשה בהבלעה אבל מיירי בכלים שעושה בהן הגוי מלאכה כגון מחרישה וריחים וכיוצא בהן ואפי' שהוא בהבלעה אסור כשמשכירו מע"ש שנראה כשלוחו של ישראל כשעושה הגוי מלאכה בהן בשבת כיון שיש ריוח לישראל במה שהכלים נשכרים אצל הגוי כי בודאי מתרצה לו השכירות בשביל השבת אפילו שהוא בהבלעה אבל בד' ובה' מותר כשמשכירו לו מותר כיון שהוא בהבלעה ולא מיחזי כשלוחו כי בעורות לעבדן שכתבתי למעלה אין ריוח לישראל במה שהגוי עושה בהן בשבת כיון שקצץ לו דמים כמה יתן לו בשכירותו אבל כאן נהנה הישראל בשביל שכירות השבת ולפי' כשמשכירו בע"ש אסור דנר' כשלוחו ע"כ. ורי"ף לא הביא זו הבריתא נראה שדעתו שאסור משום שביתת כלי' ואנן ק"ל כב"ה דשביתת כלים מותר ולפי' אפי' בערב שבת מותר להשכירם לו וכן כתבו קצת הפוסקים ורב נטרונאי גאון ברחי' של מים שמותר ליתנם לגוי בקבלנות וק"ל כב"ה. לשלוח אגרות ביד גוי אם לא קצץ דמים כמה יתן לו ויש קבוע דואר במתא לתת אות' בערב שבת ובלבד שיהיה כ"כ שהות ביום שיוכל הגוי להגיע עד בית הסמוך לחומה. פי' דואר שם איש ידוע שכל הכתבים מוליכין לידו והוא משכיר אנשים ומשלח כל אגרת לאשר שולחין אותה לו והוא דר בבית הסמוך לחומה ואי ליכא דואר במתא אסור מאחר דלא קצץ לו דמים לא ימצאנו ויצטרך לילך אחריו בשבת. ואם קצץ דמים אפילו ליכא דואר במתא ואפי' אין שהות ביום כ"כ שיוכל הגוי להגיע לבית הסמוך לחומה מות' זולתי שהשמש לא בא עדין שעדין השמש זורח. וכל זה מיירי בע"ש אבל בד' ובה' מותר ואפילו לא קצץ לו דמים ואפילו ליכא דואר במתא פשוט ומוכח בשבת.
נותנין עורות לעבדן וכלים לכובס נכרי מבעוד יום ובלבד שיצא מן הבית מבעוד יום כך פשוט בשבת וזה מיירי בשקצץ לו דמים דאי בלא קצץ אסור אלא בכדי שיעשו מבעוד יום ודוקא בע"ש אבל בד' ובה' מותר אפילו לא קצץ.
<h2>דף קכא.</h2>
גוי שבא לכבות הדליק' בשב' אין אומרי' כבה ואל תכבה שאין שביתתו עליך ובדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד ואם יכבה הגוי בעבור זה הדבור יכבה כי אין חשש בכך כך פשוט בשבת. כתב בה"ג כי ה"ה לשטף מים כי יכול לומר כל המציל אינו מפסיד. וכתב הרא"ש וכן נראה דכל כיוצ' בזה הזק הבא לאדם פתאום כגון אם נתרועע חבית של יין והיין הולך לאבוד דירא' שיכול לקרו' הגוי שיבא אליו וכשיבא אליו ממילא יכבה יציל, דהשתא למימ' ליה כל המכבה אינו מפסיד שרי, קריאתו מיבעיא.
<h2>דף קכב.</h2>
גוי שהדליק נר אם בשביל גוי מותר לישראל להשתמש לאורו ואם בשביל ישראל אסור. גוי בשביל גוי דמותר ליכא למיחש הכא שמא ירבה בשבילו כי נר לא' נר לק' וכן כל כיוצא בזה, כי יש דברים דחיישינן שמא ירבה בשבילו כאשר אכתוב למטה, זולתי אם היה מכירו צריך הוכחא שבשביל גוי הדליקה כגון שראהו אחר שהדליקה שקר' לאורו שטר או נשתמש בו הגוי עצמו מיד כך פשוט בשבת כתבו המפרשים כי כמו שאסור לישראל זה כך אסור לישראל אחר והוא הדי' בכל מה שיעשה הגוי בשבת בשביל הישראל שאסור לישראל אח' שלא התירו הבא לישראל מחוץ לתחום ביום טוב לישראל אחר אלא דוקא דבר שנעשה בו מלאכה דרבנן אבל בדבר שנעשה בו מלאכה דאוריתא כגון נר וכיוצא בו אסור לכל ישראל כל זמן שנעשה בשביל ישראל. ולפי זה אם הוא דבר שלא נעשה בו אלא מלאכה האסורה דרבנן מותר לישראל אחר כגון גוי שהבי' פירו' בשביל ישראל דרך כרמלית מותרין לישראל אחר וי"מ דלא התירו אלא דוקא בתחומין דשמא אם הם חוץ לתחום של זה, הם תוך תחומו של אחר אבל בשאר אפילו באיסו' דרבנן אם עשאו בשביל ישראל אסור לכל ישראל וראשון נראה עקר. נר הדלו' במסבה שישראל וגוים דרין בה והדליקה גוי אם רוב ישראל אסור ואם רוב גוים מותר להשתמש לאורו דמסתמא מפני הרוב הדליקוהו מחצה על מחצה כלומר כך גוים כמו ישראל אסור. פירוש וכשהם רוב גוים אפילו שלא יעשה הוכחה שעשאו בשביל הגוים מותר להשתמש לאורו וכשהרוב הם ישראל אם עשה הוכחה הגוי דבשביל הגוים עשאו מותר דלא אמרינן ברוב ישראל דאסו' אלא מסתמא כך פשוט בשבת. כבש כלומר סולם או כדומה לזה שעשאו גוי דינו כנר שכתבתי למעלה שאין לחוש לזה שמא ירבה בשבילו כי כל כך סולם גדול צריך הוא לעצמו לבדו כמו לכמה אנשים כך פשוט בשבת. גוי שהביא שום דבר או עשה שום מלאכה בשו' דבר והביאו לישראל ביום שבת ועשאו בשביל ישראל, אם המלאכה או ההוצאה שעשה הגוי באותו דבר היה מלאכה האסורה מן התורה אסור ליהנות ממנה אפילו ישראל אחר, ואם לא עשה בו הגוי כי אם מלאכה האסורה מדרבנן אסור לאותו ישראל שעשאו בשבילו ומותר לישראל אחר כמו שכתבתי למעלה בדין נר שהדליקה גוי, וכן כתבו בתוס'. ולמטה [לקמן קנ"א ע"א] אכתוב אם עשאו הגוי לעצמו או אם עשאו בשביל ישראל אם מותר לערב כדי שיעשו. מלא הגוי מים להשקות בהמתו של גוי מותר לישראל להשקות לבהמתו אחריו ודוקא בשאין מכירו אבל מכירו אסור גזיר' שמא ירבה בשבילו דלא דמי לנר או כבש שכתבתי למעלה דשם אין לחוש שמא ירב' בשבילו אבל בכאן יש לחוש שאין בהמה אחת צריכה כל כך מים כמו שני בהמות ודוק' בפניו אבל שלא בפניו מותר. ואם מלא הגוי בשביל בהמת ישראל בכל ענין אסור פשוט בשבת. י"מ שכתבו שאף על פי שאסורים המים לבהמתו, שמותרין לאותו ישראל לתשמיש אחר כגון ליטול ידיו וכדומה לו ויש מפרשי' שכתבו שאסו' ליהנות מאותן המי' לאותו ישר' שום הנאה וכן עקר. מלא גוי מים להשקות לישראל כתב רבי' תם שמותר לישראל לשתותן דלא אסרו ההיא שכתבתי למעלה אלא כשמלא לבהמתו שלא היתה יכולה לשתות בבור אבל הישר' בלתי הגוי היה יכול לירד לבור ולשתות כדאמרינן (מטפח) [מטפס] ועולה (מטפח) [מטפס] ויורד וכן כל כיוצא בזה אם היה יכול לעשותו בהתר בלתי הגוי ובא הגוי ועשאו בשביל ישראל באיסור שמותר אפילו לאותו ישראל שעשאו הגוי בשבילו וכן כתב הרבי אליהו והביאו ראיות על זה וקצת מהמפרשים הקשו עליהם והסכימו דבכל ענין אסור שאין לחלק וכן נראה עקר ולזה הסכים הרא"ש. גוי שלקט עשבים בשב' בשביל בהמתו מאכיל ישראל אחריו לבהמתו ודוקא כשאין מכירו אבל מכירו אסור גזיר' שמא ירבה בשבילו כמו שכתבתי למעלה במלא מים, ודוקא בפניו אבל שלא בפניו מותר, ואם לקטן בשביל בהמת ישראל אסור. ומה שאמרנו שמות', שיעמו' ישראל לפני בהמתו בענין שתלך היא בעצמה לאכל העשבי' אבל להעמידה ממש על העשבים אסור שכבר הם מוקצים וכל דב' של מוקצה אסור להעמיד עליו בהמתו לאכל שמא יטלנו הוא בידו ויאכילנ' כמו שכתבתי בח"י בדיני בהמה. וגוי שלקט עשבים ומאכיל לבהמת ישראל אין אומרין לו אל תאכיל פירוש ודוקא גוי שעושה מדעת עצמו כך אמרינן בגוי שבא לכבות אבל אם מכירו ומערים ישראל בכך ורגיל לעשות דבריו בערמה על ידי גוי אסורים כדאמרינן גבי סרוס [ב"מ צ' ע"ב] וכן כתב הרא"ש כך פשוט ומוכח בשבת.
דג מליח שצלאתו שפחתו בשבת הרבי אליעזר ממיץ אכל ממנו לפי שהיה דג מליח דאינו אסור משום מוקצה דראוי לכוסו חי ואם תאמר שמא יצלנו הוא בעצמו כיון דאיכא טירחא יתירא אדכורי מדכר והיא גם כן לא צלאתו בשבילו ויש שאוסרים מטע' הכתוב בתוספתא [שבת פי"ד הי"א] ואם מכירו אסור מפני שמרגילו לשבת הבאה וכן נראה עקר כמו שכתבתי בענין עשבים שלקט הגוי.
<h2>דף קנ.</h2>
אמירה לגוי שבות כי אסור לומר לגוי בשבת עשה כך וכך ונחלקו הפוסקים כי יש מהם שכתבו דאינו אסור אלא באיסור תורה לגבי מצוה אבל בעבור מצוה מותר לומר לגוי כגון לומר לו להביא ספר דרך כרמלית ללמוד וכן בשאר איסורין דרבנן וכן כתב בה"ג ובעלי התוספות כתבו דאפילו באיסור דרבנן אסור לומר לגוי אפילו לדבר מצוה כגון להביא ספר ללמו' כי דוקא במילה התירו לומר לגוי באיסור דרבנן משום דמילה עצמה דוחה שבת אבל לא במצוה אחרת כמו שכתבתי בחלק (א') [ב' נתיב א'] וכן נראה עקר וכתבו בתוספות בבבא קמא [פ' ע"ב] בהלכה דהלוקח בית בארץ ישראל ורוצה ללכת וקונהו ישראל התירו בשבת לומר לגוי לכתוב שטר מכירה משום יישוב ארץ ישראל פירוש כי בזה התירו אמירה לגוי אפילו באיסור תורה משו' ישוב ארץ ישראל.
<h2>דף קנא.</h2>
גוי שהביא חלילין בשבת למת לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב כך פשוט בשבת. ופרש"י דמה שאמר לא יספוד בהן ישראל ר"ל עולמית. ובעלי התו' וכן שאר המפרשים הסכימו דר"ל בכדי שיעשו כלומר שימתין לאח' מוצאי שבת עד שיוכלו להביאם מחוץ לתחום. ופי' בכדי שיעשו כתבתי בנתיב רביעי [ח"ד] בדיני יום טוב בדין גוי שהביא דורון. וכן עקר דאינו אסור עולמית אלא לערב בכדי שיעשו ולא יספוד בהן אלא לערב בכדי שיעשו, אלא אם כן באו ממקום קרוב כלומר אלא אם כן יש לתלות שבאו ממקום [קרוב] דאזלי' לקולא דאפי' אם הביאום מחוץ לעי' תלינן שבתוך התחום לנו מע"ש וסופדין בהן למוצאי שבת מיד ואינו צריך להמתין בכדי שיעשו, אלא כשנודע בודאי שלא באו ממקום קרוב כגון שידוע בודאי שבאו מחוץ, אבל בענין אח' שאינו ידוע בודאי, תלינן לקולא שמא באו מתוך התחום כמו שכתבתי ומותר לספוד בהן לערב מיד למוצאי שבת. ורי"ף פי' לא יספוד בהן אלא אם כן ימתין לערב בכדי שיבאו ממקום קרוב כלומר שיוכלו להביאם ממקום קרוב, ואפילו שבאו הגוים בבקר מיד לא נאמר מתוך התחום הביאום דאל"כ לא באו כל כך בבקר, אלא נאמר שממקום רחוק הביאום והלכו כל הלילה עד שהגיעו לחומה ולנו שם ובאו עתה מיד. ולפי פירושו אינו צרי' לערב בכדי שיעשו כלומר כדי שיביאום ממקום רחוק אלא שיעור כדי שיביאום ממקום קרוב. וכבר כתבתי זו הסברא בענין יום טוב בפירוש בכדי שיעשו. וגם כן לפי פירושו לעולם לא יספוד בהן מיד לערב. ועוד פשוט עשה לו ארון כלומר הגוי לעצמו או למכור או חפר לו קבר יקבר בו ישראל מיד פירוש ואינו צריך לערב בכדי שיעשו אלא מיד לערב יקבר בו ישראל מאחר שהגוי עשאו לעצמו ומיירי שהקבר עומד בסרטיא והארון עומד עליו שאין דרך לעשותו שם בשביל ישראל וכ"ע ידעי שבשביל הגוי הו' נעשה ולפיכך לא ימתין לערב בכדי שיעשו אלא מיד, שאם עשאו בצנע' הגוי אפילו שעושה בשביל הגוי צריך להמתין לערב בכדי שיעשו ואם בשביל ישראל עשאו לא יקבר בו עולמית אפילו עשאו הגוי בצנעא כך פרש"י זו הפסקא עשה לו הגוי וכו'. וי"מ שפירשוה בענין אחר והיוצא מדבריהם הוא דאם עשאן הגוי בצנע' אפילו עשאן בשביל ישראל מותרין לערב בכדי שיעשו ואם עשאן בפרהסיא ועשאן בשביל ישראל לא יקבר בהן עולמית וכשעשאן הגוי לעצמו אפילו בצנעא יקבר מיד בהן לערב. ודברי רש"י תפסו עקר. ומה שאמרנו דלא יספוד בהן עד לערב בכדי שיעשו בראש המשנה, י"מ שהביאן סתם דודאי בשביל ישראל הביאן דאי' דרך הגוים לספוד בהן ולפי' אסור לכל ישראל בכדי שיעשו אבל אם הביאם בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר מיד. וי"מ דבכל ענין אסורים לישראל אחר דמשום כבודו של מת החמירו. וכבר כתבתי למעלה [קכ"ב ע"א] כי כל מלאכה שעושה הגוי בשביל ישראל זה והיא מלאכה האסורה מן התורה שאסור' אפילו לישראל אח' ואם היא אסורה מדרבנן שמותרת לישראל אחר כדאמרינן [ביצה כ"ה ע"א] הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר.
ישראל שאמר לגוי לעשות מלאכה בשבת ועבר משום שבות אסורה לו אותה מלאכה לעולם ומשום קנסא כך דקדקו הפסקנין במציעא [צ' ע"ב] מההיא דאבוה דשמואל דהני תורי דגנבו להו ארמאי ונגחין להון ושל' להו הערמה אתעבידא בהו אערימו עליהו ויזדבנון.
